<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ג' פכ"ג</h1>
<h2>דף כ:</h2>
נשים ועבדים חייבין בברכת המזון ומפני שהם ספק אם חייבין בברכת המזון מן התורה אין מוציאין הגדולים ידי חובתן. אבל הקטנים חייבין מדברי סופרים כדי לחנכם.
<h2>דף מה.</h2>
שלשה שאכלו כאחד ואע"פ שכל אחד אוכל מפתו חייבין לברך ברכת הזמון. ואי זו היא ברכת הזמון. משלשה עד עשרה נברך שאכלנו משלו. מעשרה ואילך מזמן בשם נברך אלהינו שאכלנו משלו והעומדים שם אומרים ברוך אלהינו שאכלנו משלו וחוזר המברך ברוך אלהינו שאכלנו משלו.
<h2>דף מה:</h2>
שלשה שאכלו ויצא אחד לשוק קורין אותו כדי שישמע המברך ומזמנין עליו ואע"פ שהוא בשוק ואחר כך יחזור ויברך לעצמו ובעשרה צריך שישב עמהם. קדם אחד מן השלשה וברך לעצמו מזמנין עליו והוא לא יצא ידי חובת זימון.
שנים שאכלו כאחד כל אחד מברך לעצמו ואם אחד מהם אינו יודע היודע מברך ועונה מי שאינו יודע אמן ויצא. וכן בן מברך לאביו ועבד לרבו ואשה לבעלה. אבל תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו. בד"א שיצא בברכת אלו כשאכל ולא שבע אבל אם אכל ושבע שחייב מן התורה אין מוציאין אותו ידי חובתו אלא מי שחייב כמותו.
מצאן כשהן אומרים נברך עונה אחריו ברוך ומבורך לעולם ועד. ואם נכנס כשאחרים עונין ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן. כדי שלא יבדל מהם עמהם יזמן. ויודו לה' חסדו. כי הוא לבדו. תולה עולם כאשכול. זן ומפרנס לכל. ואמר משה נביאנו ומנהגינו. כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.
<h2>דף מח.</h2>
שבעה שאכלו דגן ושלשה ירק מצטרפין והוא שיברך מי שאכל דגן אבל שנים שאכלו דגן ואחד ירק אינן מצטרפין עד שיאכלו דגן וי"א שאם שתה רביעית יין או רובו מצטרפין וחכם גדול מהאחרונים כתב אפילו אכל אחד ירק מצטרף.
<h2>דף נ.</h2>
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין וכן השמש מצרפן אע"פ שאינן רואין אלו את אלו ובלבד שישמע קול המברך.
